שרגא נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

פסק - דין

הרקע

1.על פי כתב התביעה, שהוגש ביום 19/8/08, התובע עבר ביום 10/12/00 תאונת עבודה, אשר היוותה "מקרה ביטוח" כהגדרתו בפוליסות שהוצאו על ידי הנתבעת.

2.ביום 2/4/03 הודיע התובע לסוכן הביטוח של הנתבעת, מר יעקב פורשיאן (להלן – הסוכן) על מקרה הביטוח, וצירף להודעה החלטה מיום 13/1/03 של ועדת נכות של המוסד לביטוח לאומי אשר קבעה לתובע, לטענתו, נכות זמנית בגין מקרה הביטוח.

3.ביום 29/4/03 הודיעה הנתבעת לתובע, באמצעות הסוכן, כי עניינו יטופל לאחר קבלת מסמכים בדבר קביעת נכות לצמיתות (להלן – המכתב).

רק ביום 20/2/08 הגיש התובע לנתבעת קביעה של ועדת העררים בדבר נכות לצמיתות בשיעור של 51%.

4.ביום 23/6/08 דחתה הנתבעת את תביעת התובע בטענה כי התביעה התיישנה בחלוף יותר משלוש שנים מאז מקרה הביטוח.

טענות התובע

5.לטענת התובע, המכתב מנוגד להתחייבותה של הנתבעת להמשיך לטפל בתביעתו לאחר קבלת קביעות המוסד לביטוח לאומי, ומנוגד לאינטרס הציפיות וההסתמכות שיצרה ההתחייבות האמורה אצל התובע.

לטענתו, ההנחיה שהוציאה הנתבעת יש בה הסכמה מכללא להקפיא את תקופת ההתיישנות, ואי מתן אזהרה מראש כי עלולה להיטען כנגדו טענת התיישנות – יש בה משום חוסר תום לב.

6.התובע טוען באופן חלופי, כי אם ייקבע שהוא אינו זכאי לתקבולים מכח הפוליסות - הרי שעל הנתבעת לפצותו, שכן היא נושאת באחריות שלוחית למעשי ו/או מחדלי הסוכן, והפרה כלפי התובע את חובת הזהירות ו/או חובת הנאמנות.

התובע העמיד את תביעתו על סך של 50,000 ₪.

טענות הנתבעת

7.לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לתגמולי הביטוח הנעתרים על ידו, הן לאור טענת ההתיישנות והן לאור הטענה כי מקרה הביטוח הנטען מוחרג מכיסוי ביטוחי, ודי במענה בחיוב לאחת מהשאלות שבמחלוקת על מנת לדחות את התביעה.

8.אשר לטענת ההחרגה מכיסוי ביטוחי טוענת הנתבעת, כי מקרה הביטוח הנטען, (נכות רפואית בגב) מוחרג באופן מפורש מהכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה, שבה נאמר כי הנתבעת לא תהיה אחראית למקרה ביטוח שאירע "כתוצאות מהתאונות אשר יקרו למבוטח הקשורות בעמוד השדרה, הצווארי, המותני והגבי".

9.אשר לטענת ההתיישנות, הנתבעת מפנה לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן – החוק), ממנו עולה כי חלה התיישנות הואיל וחלפו למעלה משלוש שנים ממועד התאונה (10/1/00) ועד למועד הגשת התובענה לבית המשפט (19/8/08).

עוד נטען, כי אין במכתב מיום 29/4/03 כדי לסייע לתובע להימלט מחרב ההתיישנות, הן עובדתית והן משפטית.

הנתבעת טוענת כי עוד בשנת 2003 התובע היה מודע לכך שנקבעה לו נכות לצמיתות בשיעור של 0% ופעל בחוסר תום לב כאשר הסתיר קביעה זו מפני הנתבעת.

הנתבעת טוענת גם כי עצם העובדה שלאור המכתב סבר התובע כי היה עליו להמתין לקביעה סופית של המוסד לביטוח לאומי על מנת להגיש את תביעתו לתגמולי ביטוח מהווה לכל היותר טעות, שאין בה כדי להאריך את תקופת ההתיישנות.

דיון והכרעה